ווילס

מדינה שראגבי הוא הספורט הלאומי שלה, אולי המדינה הכי מזוהה עם ראגבי בחצי הכדור הצפוני, משחקים בקרדיף תחת הגג הסגור הם מרועשים שיש, נהוג לראות את הנסיך וויליאם ביציע.

ראגבי מאפשר לווילס ביטוי עצמי, ההמנון בשפה המקומית הוא אחד המרגשים בעולם.

ווילס במילניום הנוכחי היתה אחת הכוחות החזקים בעולם, תחת המאמן הניו זילנדי וורן גטלינג, היא הגיעה רחוק בטורנירי גביע העולם וזכת בטורניר ששת האומות לעיתים עם גראנד סלאם (ניצחון בכל חמשת המשחקים) או טריפל קראאון (ניצחון על כל הקבוצות הבריטיות-איריות).

בשלוש השנים האחרונות הדור הקודם פרש, והנבחרת הפסידה 18 משחקים רצופים!

עכשיו יש ניסיון שיקום של הנבחרת תחת המאמן סטיב טאנדי.

סגנון:

ווילס הם לא הכי מוכשרים, מהירים או חזקים, יש להם מאגר שחקנים מצומצם לבחור ממנו כמדינה קטנה, לכן הם נשענים על קבוצתיות ורצון. נאמר שנבחרת ווילס מנסה להיות הטובה ביותר במה שלא דורש כישרון, זה אומר, משמעמת, כושר גופני, טקטיקה, הגנה.

שחקנים מובילים:

מספר 6/7- ג’ק מורגן- הקפטן, המנהיג של הנבחרת שחקן ברמה עולמית שלוקח על עצמו הרבה מאוד.

מספר 9- תומאש וויליאמס- השחקן הכי מוכשר בנבחרת, מוציא שפנים מהכובע, עם שפם מקצועי.

מספר 2- דיואי לייק- הוקר עוצמתי שאוהב לשאת את הכדור, קפטן משנה ושחקן נשמה.

מספר 4- דפיד ג’נקינס- לוק מצויין שהוא סוס עבודה, משחק 80 דקות קבוע.

סיפורים מיוחדים:

לואיס ריז סמיט- אחד השחקנים המהירים בעולם ניסה את מזלו ב-NFL כראנינג באק בבאפלו בילס, מאז שחזר מתקשה לשחזר את היכולת שהפכה אותו לכוכב מבטיח, מקומו כפותח בנבחרת בספק.

במשחקים בין אירלנד לווילס כבר לא משחקים אדום נגד ירוק כדי לעזור לעיוורי הצבעים. תמיד אחת הקבוצות משחקת לא בצבע העיקרי שלה.

תרבות:

במשחקי הנבחרת ניתן לראות את האוהדים בכובעי נרקיס צהוב או כבשים, סמלים של ווילס.

לראגבי בווילס יש חיבה לשירה, עם פואמות שנכתבו על המשחק והקראת שירה לפני משחקים.

טום ג’ונס הזמר המקומי האגדי שיחק ראגבי, שירו המפורסם דיליילה היה שיר איצטדיון בקרדיף עד שהוטל עליו איסור כי הוא מדבר על אלימות נגד אישה. האיגוד הוולשי (WRU) שידוע בניהול הכושל שלו גם החליט לדלל את הבירה באיצטדיון.